יום חמישי, 30 בדצמבר 2010
יום חמישי, 23 בדצמבר 2010
משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' הגיש תביעה ייצוגית לשיפור תנאי עובדי הציבור, לקוחותיהם של בנק יהב וחברת הניהול הלמן אלדובי
התביעה הוגשה בעקבות הימנעות הנתבעים מתשלום ריבית קופה וגביית השתתפות בהפסדים מעמיתי הקופה שלא על פי תקנון קופת הגמל.
על פי כתב התביעה מבקש התובע הייצוגי להגדיר את התובעים שאותם ייצג ככלל עמיתי הקופות הרלוונטיות שהפקידו ו/או העבירו כספים לידי המשיבים בין השנים 2004-2009 בהן לא עודכנו התקנונים על פי דין.
התובע הייצוגי טוען, כי עמיתי הקופות יהיו זכאים לקבל החזר בגין הכספים שנגבו מהם שלא כדין ושלא על פי הוראות התקנון, בכל החודשים בהם בוצעה הפקדה או העברה על ידם ובד בבד הקופות הפסידו כספים.
בסך הכל מעריך התובע הייצוגי את נזקם של כלל התובעים חברי קבוצות תובעים בכ-12 מיליון שקל שהנתבעים לכאורה שלשלו לכיסם.
התובע שהגיש את התביעה באמצעות משרד נ. קוריס ושות' טוען בנוסף, כי יהב ואלדובי הפרו גם את התקנונים של לפחות שש קופות גמל (חריש, ערד, רותם, תל"ם, עומרים ויהבית).
הנתבעים גבו כספים שלא היו רשאים לגבות, על פי הוראות התקנונים, והפרו את חובת הנאמנות שלהם כלפיו וכלפי יתר העמיתים בכך שנקטו בפעולות נוספות שיש בהן הטעיה חמורה כנגד העמיתים בקופה, בקשר עם תקנוני הקופות.
בנוסף, מבקש התובע בכתב התביעה שהגיש משרד קוריס, להורות לבנק יהב ולהלמן אלדובי להימנע מלהטעות בפרסומיהם את הציבור בכללותו ואת עמיתי הקופות בפרט, ולהוציא תחת ידו צו האוסר על הנתבעים לפרסם את תקנוני הקופות, כפי שהם מפורסמים, ללא אזהרה ו/או הבהרה מפורשת לגבי אי תשלום ריבית קופה וחיוב בהשתתפות בהפסדי קופה, בדרכם של המשיבים לנהל את הקופות, בניגוד להוראות מפורשות של התקנונים.
תביעה ייצוגית: נועם קוריס עורכי דין שינו לטובת הציבור את תנאי עובדי הציבור בקופות הגמל על ידי תביעה ייצוגית שהגישו
בתביעה הייצוגית שהוגשה מבקש התובע הייצוגי להגדיר את קבוצת התובעים שאותה הוא מייצג בתביעה, ככל עמיתי הקופות הרלוונטיות שהפקידו ו/או העבירו כספים לידי המשיבים בין השנים 2004-2009 לאור פרסומי הקופות, וטוען כי עמיתי קופות הגמל יהיו זכאים לקבל החזר בגין הכספים שנגבו מהם שלא כדין.
בסך הכל מעריך התובע הייצוגי את נזקם של התובעים בכ-12 מיליון שקל שהנתבעים קיבלו לכיסם או נמנעו מלשלם לתובעים, בניגוד להוראות התקנונים.
לדברי עו"ד נועם קוריס המייצג את התובע הייצוגי בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים: "עד שנת 2004 החוק חייב את בנק יהב וחב' הלמן אלדובי לשלם ריבית לעמיתי הקופות החדשים וכך הם מפרסמים לציבור. בשנת 2004 שונה החוק והם כבר לא מחוייבים רגולאטורית לשלם ריבית לפי החוק, אבל הפסקת תשלום הריבית באה ללא הודעה ותוך הטעיה חמורה בפרסומים שלא עודכנו בהתאם.
את הפרסומים של הקופות בתקנוני קופות הגמל טוען עורך דין נועם קוריס לא שינו הנתבעים כבר 5 שנים".
וואלה נגד מלך דואר הזבל הישראלי
נ. קוריס ושות' בידיעות אחרונות מוסף כלכלה. 2005
תביעה בסך 2.5 מיליון ₪ בנושא שיווק בדואר אלקטרוני הועברה לטיפולו של משרד עורכי דין נ. קוריס ושות' שמטפל בטענות לפיהן וואלה! מנסה לפגום בתחרות בתחום השיווק בדואר אלקטרוני.
אמיר גנס מחברת ניו אפרוצ' מסר, כי הוא משוכנע שעו"ד נועם קוריס ישכנע בעמדותיו בנושא.
משרד עורכי הדין נועם קוריס ושות' טיפל בהצלחה בעוד תביעה בנושא דואר אלקטרוני, על סך של 2.5 מיליון ₪
תביעת וואלה! תקשורת בגין שליחת ספאם 2005
אמיר גנס מנכ"ל חברת ניו אפרוצ' מסר ל- NRG, כי : "א.ג ניו אפרוצ' פועלת בהתאם לחוק ואף למעלה מכך. כל ייחוס אחר לחברה או לעומד בראשה גובל בלשון הרע ויטופל מיידית בהליך משפטי. אני מציע למתחרים להתחיל להתחרות באופן עסקי, ולא באופן המשפטי, בפרסום בדואר אלקטרוני, מכיוון שבשני התחומים, נכון לעכשיו, ידם על התחתונה. איכות השרות של ניו אפרוצ' מביאה לעיתים את מתחרותיה למתקפות נואשות שהינן למעשה חסרות עילה משפטית."
גנס המיוצג על ידי עו"ד נועם קוריס ושות' הוסיף, כי" נסיונה של וואלה לפגום בתחרות על ידי פניה מיותרת לבית המשפט יטופל על ידי משרד עורכי הדין נועם קוריס ושות', מהמובילים בתחומי משפט מסחרי, דיני מחשבים ודיני האינטרנט. אני מבקש לציין לציבור המפרסמים כי התקלות להן טוענת וואלה הן רק בוואלה, ואצלנו בניו אפרוצ' הכל בסדר, כפי שנאמר: 'הכלבים נובחים והשיירה עוברת...'".
לאור פניית משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' תפצה עיריית תל אביב בגין רשלנותה
נ.קוריס ושות' – ב 'המקומון תל אביב' 2004
נועם קוריס ושות' הצליחו לשכנע את עיריית תל אביב לפצות במהירות נכה שנפל לאור רשלנות לכאורה של עיריית תל אביב, אף ללא צורך בדיונים ממושכים בבתי המשפט ותוך קבלת פיצוי מהיר ויעיל מהעייריה.
נועם קוריס משרד עורכי דין שיפר באמצעות פניה לבית המשפט, את התנאים בקופת הגמל לטובת עובדי הציבור
פורסם ב YNET שתביעה ובקשה לאשרה כייצוגית ב-12 מיליון שקל, הוגשה אתמול (ג') לבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי משרד עורכי דין נ. קוריס ושות'.
התביעה שהוגשה על ידי עו"ד נועם קוריס טוענת נגד בנק יהב והלמן אלדובי קופות גמל בע"מ שאלו הטעו את הצרכנים שמנהלים את כספיהם בקופות, היינו את עובדי הציבור.
כתב התביעה מתאר כיצד בנק יהב והלמן אלדובי שאליהם הועבר ניהול קופות הגמל, הפרו את תקנון קופת הגמל וגבו כספים בניגוד לדין, מהתובע הייצוגי ומעמיתים נוספים שהפקידו את חסכונותיהם בקופות, בכך שנמנעו מלשלם להם ריביות שהיו חייבים לשלם על פי תקנוני הקופות אותם פרסמו הנתבעים באינטרנט.
התובע באמצעות עו"ד נועם קוריס טוען בנוסף, כי יהב ואלדובי הפרו גם את התקנונים של לפחות שש קופות גמל (חריש, ערד, רותם, תל"ם, עומרים ויהבית), גבו כספים שלא היו רשאים לגבות על פי הוראות התקנונים, והפרו את חובת הנאמנות שלהם כלפיו וכלפי יתר העמיתים בכך שנקטו בפעולות נוספות שיש בהן הטעיה חמורה כנגד העמיתים בקופה.
התובע הייצוגי באמצעות משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' הגיש תביעה ייצוגית נגד בנק יהב והלמן אלדובי בדרישה לשפר את תנאי עובדי הציבור בקופות הגמל
כתב התביעה מגולל, כיצד בנק יהב והלמן אלדובי הפרו את תקנון קופת הגמל ונמנעו לשלם את הריביות כמתחייב על פי התקנון.
התובע הגיש את התביעה והבקשה באמצעות משרד נ. קוריס ושות' והסביר, כי בנק יהב וחברת קופות הגמל של הלמן אלדובי הפרו את התקנונים של לפחות שש קופות גמל (חריש, ערד, רותם, תל"ם, עומרים ויהבית).
הנתבעים גבו כספים שלא היו רשאים לגבות על פי הוראות התקנונים, והפרו לכאורה גם את חובת הנאמנות שלהם כלפיו וכלפי יתר העמיתים עובדי הציבור, בכך שנקטו בפעולות נוספות שיש בהן הטעיה חמורה כנגד העמיתים בקופה, בקשר עם הוראות תקנוני הקופות.
בתביעה שהוכנה במשרד עו"ד נועם קוריס ביקש התובע הייצוגי להגדיר את קבוצת התובעים שייצג בתביעה, ככל עמיתי הקופות הרלוונטיות שהפקידו ו/או העבירו כספים לידי המשיבים בין השנים 2004-2009, וטען כי עמיתים אלו יהיו זכאים לקבל החזר בגין הכספים שנגבו מהם שלא כדין, בכל החודשים בהם בוצעה הפקדה או העברה על ידם, הפסידו הקופות כספים, בניהולם של יהב ואלדובי. בסך הכל מעריך התובע הייצוגי את נזקם של התובעים בכ-12 מיליון שקל.
בנוסף, ביקש התובע הייצוגי מבית המשפט להורות לבנק יהב ולחברת קופות הגמל של הלמן אלדובי להימנע מלהטעות בפרסומיהם את הציבור בכללותו ואת עמיתי הקופות בפרט מעתה ואילך, ולהוציא תחת ידו צו האוסר על הנתבעים לפרסם את תקנוני הקופות, כפי שהם מפורסמים, ללא אזהרה ו/או הבהרה מפורשת לגבי אי תשלום ריבית קופה וחיוב בהשתתפות בהפסדי קופה, בדרכם של המשיבים לנהל את הקופות, בניגוד להוראות מפורשות של התקנונים.
עו"ד נועם קוריס ממשרד נ. קוריס ושות' המייצג את התובע היצוגי, מסר ל"כלכליסט": "עד שנת 2004 החוק חייב את בנק יהב וחב' הלמן אלדובי לשלם ריבית לעמיתי הקופות החדשים וכך הם מפרסמים לציבור. בשנת 2004 שונה החוק והם כבר לא מחוייבים לשלם ריבית לפי החוק, אבל הם הפסיקו לשלם את הריבית, למרות שאת הפרסומים שלהם בתקנוני קופות הגמל הם לא שינו כבר 5 שנים". קוריס הוסיף כי "הפרסומים הם כאלה שהנתבעים חייבים לפרסם לפני שמשקיעים אצלם כספים, לפי חוק קופות הגמל בתקנונים, אבל שכשמשקיע רוצה להשקיע אצלם, תנאי התוכנית שהם מספקים לו פשוט לא נכונה ומטעה והמשקיעים מגלים זאת רק בדיעבד".
עסקים קטנים ובינוניים וחוק הספאם - כיצד עסקים קטנים ובינוניים יכולים לשווק באינטרנט מבלי לעבור על החוק/ עו"ד נועם קוריס, מייסד משרד נ. קוריס ושות'
איך מפרסמים באינטרנט לפי החוק הישראלי
אפשר לפרסם גם לפי חוק דואר הזבל. ס' 30(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008 המוכר כחוק דואר הזבל או חוק הספאם. החוק מאפשר בתנאים מסוימים לפרסם ללקוחות העסק באמצעות האינטרנט, בדואר אלקטרוני ואפילו באמצעות פקסים ומסרונים (SMS). מומלץ לדעת את הכללים החדשים שיש לעמוד בהם, בכדי שהפרסום של העסק יהיה בהתאם לכללים ויביא לקוחות חדשים וחוזרים לעסק ללא תביעות אזרחיות, כפי שהחוק מעודד.
החוק בישראל קבע פיצוי של עד 1,000 ₪ ללא הוכחת נזק לכל נמען שקיבל הודעה אלקטרונית שלא לפי הכללים. מאז כניסת חוק דואר הזבל ס' 30(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008, הוגשו בישראל תביעות אזרחיות פרטיות לבתי המשפט ובמספר מקרים אף הוגשו לפי אותו החוק, גם תביעות ייצוגיות.
חוק דואר הזבל מעודד אכיפה אזרחית ולפיו ביקשו התובעים בתביעות הייצוגיות לייצג את כלל נמעני הדואר הפרסומי האסור לטענתם, כך שדרשו מהעסקים ששלחו את ההודעות הפרסומיות סכומים של מיליוני שקלים כפיצוי, ללא הוכחת נזק.
התביעות הייצוגיות שהוגשו טרם הוכרעו בטווח הזמן הקצר יחסית מאז כניסת החוק, אך ניכר שבבתי המשפט בערכאות הנמוכות החלה מגמה של עליה בסכומים הנפסקים. בבתי המשפט נרשמות לאחרונה פסיקות רבות והולכות של הסכומים המקסימאליים לפיצוי בגין כל הודעה, כאשר התובעים שכנעו שההודעות הפרסומיות נשלחו ללא הסכמתם ושלא לפי החוק.
חשוב לומר, שלמרות שנוסח החוק החדש כולל גם סנקציה פלילית, משטרת ישראל פרסמה שאין בכוונתה לאכוף את חוק דואר הזבל והיא מותירה בינתיים את אכיפתו לנמענים עצמם באמצעות אכיפה אזרחית.
פרסומים אלקטרוניים בעולם
הנתונים שמסרו ספקיות האינטרנט בישראל וברחבי העולם עד לפני מספר שנים לימדו, שלמעלה מ- 80% מתעבורת הדואר האלקטרוני הוא דואר זבל בלתי רצוי, עד כדי איום על המשך מתן שירותי הדואר האלקטרוני הרגילים.
לאחר הסדרת דרכי הפרסומת באמצעות דואר אלקטרוני בארה"ב ובאירופה הסדיר גם המחוקק הישראלי את המותר והאסור בשיווק אל תיבות המייל בישראל, תוך שיצר מנגנון המשלב את החקיקה בארה"ב ((opt-out.והחקיקה באירופה ((opt-in.
עקרונות המנגנון האמריקאי הנם שניתן לשלוח דואר פרסומי כל זמן שהנמען לא ביקש במפורש להפסיק לקבלו. המנגנון האירופאי אימץ את הגישה על פיה ניתן לשלוח דואר פרסומי רק לנמען שהסכים מראש ובפעולה אקטיבית לקבל את דבר הפרסומת.
בישראל לאחר דיונים ומגוון לא מבוטל של הצעות חוק פרטיות וממשלתיות שהונחו על שולחנן של וועדות המדע והחקיקה במהלך השנים, התגבש מנגנון ישראלי ייחודי המשלב בין גישת ה- opt-inלגישת ה- opt-out
חוק דואר הזבל הישראלי
החוק בישראל הפריד בין פרסום באמצעות עלוני נייר אל תיבות הדואר הקונבנציונאליות ובחר להתיר ולא להגביל את הפרסומות בדרך זו, כך שהתמקד רק בפרסומות שנשלחות באמצעים אלקטרוניים.
ההגבלה שנקבעה בישראל על הפרסום באמצעים האלקטרוניים נבעה מהרצון לרסן את היכולות הטכנולוגית שהתפתחו ושאפשרו לשלוח בקלות ובעלויות נמוכות, פרסומים לא רצויים ובלתי מבוקרים, שעמדו לדעת המחוקק, להציף מיליוני תיבות מייל אישיות, פקסים וטלפונים סלולאריים.
גם במקרים בהם הותר לפרסם על ידי משלוח הודעות פרסומיות נקבעו כללים רגולאטורים שנועדו להגן על מקבלי ההודעות הפוטנציאלים.
באילו אמצעים טכנולוגיים מותר לפרסם ?
מלבד עלוני הנייר עודד המחוקק את העסקים לפרסם באינטרנט באמצעות באנרים (פס פרסום), או מאמרים שיווקים שמפורסמים על גבי אתרי האינטרנט ומוצגים לעיני כל אך אינם פולשים אל תיבות המייל הפרטיות, בצורה בלתי מוזמנת.
מטרת החוק הינה למנוע את משלוח ההודעות הפרסומיות למי שאינו מעוניין בהן ולכן מותר לשלוח בישראל הודעות פרסומיות לרשימות תפוצה שנמעניהן אישרו מראש ובצורה אקטיבית את קבלת דברי פרסומות מהשולח, בצורה מפורשת.
קיים רצון לעודד גם פנייה אל לקוחות קיימים או לקוחות פוטנציאליים שקיימו מגע כלשהו עם העסק בעבר והשאירו את פרטיהם מרצונם. לכן, מותר לשלוח הודעות פרסומיות לאלו שמסרו את פרטיהם, ככל שניתנה להם הודעה מראש שייתכן ויישלחו אליהם הודעות פרסומיות. במקרים כאלו התנאי הוא שהפרסומות שתשלח תהיה בקשר למוצר או שירות דומים, לאלו שלגביהם התעניינו בעבר.
במקרים שהלקוחות עצמם הם בתי עסק, מתיר החוק לפנות גם בפנייה חד פעמית בתנאי שפניה יחידה זו לא תהיה בעצמה פניה פרסומית, אלה תהיה פניה לקבלת הסכמת הנמען לכך שישלחו לו על ידי העסק בעתיד, הודעות פרסומיות.
על מה חשוב להקפיד ?
בכל מקרה בו נחליט לפרסם על ידי האמצעים האלקטרוניים המנויים בחוק עדיין חשוב להקפיד תמיד לאפשר לנמענים להסיר את עצמם מרשימת התפוצה שלנו בכל עת ובדרך פשוטה, קלה וללא עלויות מיוחדות.
ניכר שבתי המשפט החמירו במיוחד עד כה עם עסקים שהמשיכו לשלוח הודעות פרסומיות לנמענים גם לאחר שהתבקשו להפסיק לשלוח פרסומים לאותם הנמענים.
המחוקק קבע כללים מיוחדים לגבי דרך ההודעה לנמענים על זכותם לדרוש את הפסקת שליחת הפרסומות אליהם ונקבעו גם קביעות רגולציה להגנה על הנמנעים ולמשל חובת המפרסם לציין שת שמו וזהותו ואף לציין בשורת הכותרת של הודעת המייל הפרסומי, שמדובר בפרסומות.
האמור אינו מהווה יעוץ משפטי
עורך דין נועם קוריס עוסק בייעוץ ומתן חוות דעת לעסקים בתחום השיווק האלקטרוני.
חופש הביטוי לא נועד בכדי להכשיר עבירות פליליות כהטרדה ואיומים
מה משמעות הגבלת הביטוי על יהונתן קלינגר והאיסור על חברו ערן ורד להמשיך להטריד את קציני בית המשפט ובני משפחותיהם.
ניתוח לאור מתן צו למניעת הטרדה מאיימת בפסק הדין ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד
בפס"ד בתיק עו"ד לאה דורפמן נגד ערן ורד דחה בית המשפט את עמדתו של יהונתן קלינגר ואסר על ערן ורד להטריד את קציני בית המשפט והצוות המנהלי.
בית המשפט כבר קבע בעבר, שחופש הביטוי הנו חופש מהדרגה הנעלה ביותר ועל כן הוא משתרע על כל צורות הביטוי; חופש הביטוי כולל בחובו ביטוי של דעות מקובלות וגם של דעות חריגות; חופש הביטוי משתרע על פי פסיקות בית המשפט על דעות שאוהבים לשמוע וגם על דעות מרגיזות וסוטות. חופש הביטוי הוא החופש הכמעט מוחלט להביע דעות שונות ומנוגדות – כדברי השופט ברנן – "ללא מעצורים, ללא איסתניסטיות ופתוח לרווחה" "בפרשת New York Times v. Sullivan, 376 U.S. 254 (1964)).
למרות שבית שבית המשפט קבע שגבולות חופש הביטוי הוא העדר גבולות לחופש הביטוי, הרי שבמקרים חריגים, גם הלגיטימיות הבלתי נגמרת שנותן חופש הביטוי לשקר ולאמירת דברים שאינם אמת כאמור בבג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272), עדיין. חופש הביטוי לא מאפשר התנהגויות לא חברתיות שמגיעות לכדי פגיעה רצינית וחמורה באינטרס הציבורי.
בפס"ד ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד, גרר עו"ד יהונתן קלינגר את מרשו ערן ורד לפסיקה של צו למניעת הטרדה מאיימת נגדו, עד שבאותו הדיון הטילה כבוד השופטת רונית אלט פינצ'וק, צו למניעת הטרדה מאיימת נגד ערן ורד, שחלק מדרכי התבטאויותיו פסולות על פי ההחלטה, 'אינן ראויות' ואף בוגדות בחופש הביטוי, למרות חוות הדעת השגויה של יהונתן קלינגר.
באותו הדיון, דחה בית המשפט שוב את טענותיו של עו"ד יהונתן קלינגר וקבע שיש לתת צו נגד מרשו, האוסר על מרשו לפי חוק לבצע חלק מפעולותיו של ערן ורד, אותן נקבע שאסור לבצע במדינת ישראל, למרות הערך העליון השזור בחופש הביטוי.
בדיון המשותף בערעורים הפליליים בש"פ 5934/05 ובש"פ 6238/05 (מדינת ישראל נ' שי מלכה) הסביר בית המשפט העליון, כבוד הנשיא דאז, השופט אהרון ברק, כי:
"לא כל ביטוי הנופל לגדר היקפו של חופש הביטוי זוכה להגנתה של המדינה. עניין לנו באיזון (אופקי או אנכי) בין ערכים ואינטרסים מתנגשים. במסגרת איזון זה ניתן למשל להגביל את חופש הביטוי אם הפגיעה של הביטוי באינטרס הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה, וקיימת הסתברות קרובה לוודאות כי מתן חופש לביטוי יביא לאותה פגיעה בכלל או בפרט."
בפסק דינו, הדגיש בית המשפט העליון שרק במקרים חריגים וצורמים בצורה קיצונית, בהם קיימת הסתברות שמגיעה לדרגת היתכנות של קרובה לוודאות שניצולו לרעה של חופש הביטוי יפגע בפועל באינטרס הציבורי, יגבל בית המשפט את החופש להתבטא בצו שיפוטי.
הטלת האיסורים על ידי בית המשפט, נגד דעותיו של יהונתן קלינגר ולאכזבתו של יהונתן קלינגר, מלמדים, כי אפילו בחופש שהנו ללא גבולות הצליח יהונתן קלינגר למצוא את הדרך המהווה ניצול לרעה של חופש הביטוי.
פעולותיו של ערן ורד מסתבר, אינן מוגנות במטרתו האמיתית של חופש הביטוי שכן מעשיו מנצלים לרעה את יסודות הדמוקרטיה ונראה שנועדו מלכתחילה בכדי לפגוע באינטרס הציבורי ובמהות הדמוקרטיה עצמה.
נזכיר שכדבריו של כבוד הנשיא אהרון ברק הערך העליון ממנו צמח חופש הביטוי הוא: "החופש של היחיד להגשים את עצמו; חופש הביטוי הוא החופש של היחיד (ראו: בג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272)."
בית המשפט באותו עניין המשיך והסביר את קביעותיו לגבי גבולות חופש הביטוי.
בית המשפט קבע בפסק דינו, כי: "חופש הביטוי וההפגנה ניתן בישראל לכל. הוא מהווה את "ציפור נפשה" של הדמוקרטיה (הנשיא ש' אגרנט בע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פ"ד כב(2) 427, 435). יש לה "מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם" (בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393, 398)"
כותב גילוי הדעת הנו עורך דין ממשרד נועם קוריס ושות, עורכי דין
האמור אינו מהווה יעוץ משפטי
נועם קוריס – על עורכי דין, חופש הביטוי, גוגל וקידום אתרים
לפני כמה חודשים לקחתי חלק בפגישה הזויה, עם איזה מישהו שטען שהוא מקדם האתרים הכי טוב במדינת ישראל, בעיקר אתרים של עורכי דין.
אותו אדם הזוי ניסה לשכנע אותי שהוא מקדם האתרים הכי טוב ושאין בכל ישראל מישהו יותר טוב ממנו. בכלל הוא ניסה לטעון שהוא כל כך תותח בתחום שכל עורך דין היה רוצה לשכור את שירותיו לקדם לעצמו את האתר.
כבר שמעתי סיפורים לפני זה על מקדמי אתרים שמקדמים את שמו של מנכ"ל חברה זו או אחרת בגוגל, בכדי להשיג את התוצאה בעמוד הראשון של גוגל במנוע החיפוש, וכך להשיג ממנו תשומת לב ולהראות כמה הם טובים בקידום.
יש בזה משהו, מנכ"ל החברה מקיש את שמו בגוגל ובעמוד הראשון הוא רואה את שמו ואותה החברה שמנסה למכור לו קידום אתרים באמת מצליחה להשיג את תשומת ליבו.
בכל מקרה, אותו אדם שטען בפני שהוא מקדם האתרים הכי טוב בישראל רצה להוכיח לי שהוא באמת כזה טוב בקידום אתרים באינטרנט.
אוי כמה מאמצים טיפשיים הוא עשה, בהתחלה הוא קנה שם מתחם, דומיין עם השם שלי (נועם-קוריס) בעברית ועם סיומת קום.
באתר שהקים על הדומיין עם השם שלי, נועם-קוריס.. הוא הכניס את שמי בצורה רוטינית וחוזרת ללא שום היגיון, הקשר בין המילים, או אסטטיקה מינימאלית, ממש ככה:
"נועם קוריס עורך דין עו"ד נועם קוריס נועם קוריס עו"ד נועם קוריס נועם או נועם קוריס הוא נועם קוריס או נועם קוריס הוא נועם קוריס ה- עורך דין עו"ד נועם קוריס, נועם קוריס הוא עורך דין מגניב נועם קוריס רואה קיר קורס וקורא לנועם קוריס שיציל מהקיר הקורס כי נועם קוריס הוא עו"ד נועם קוריס משרד עורכי דין נ. קוריס הוקם על ידי עו"ד נועם קוריס וקוריס נועם הוא נועם קוריס קוריס קוריס נועם נועם אילו הייתי נועם קוריס או נועם קוריס אילו הייתי, נועם קוריס אוכל קוראסון כי נועם קוריס אוהב לאכול קוראסנים נועם קןריס בתל אביב נועם קוריס בפריז, אם תחפש את נועם קוריס אז תמצא את נועם קוריס במשרד עורכי דין נועם קוריס או נ. קוריס..."
בכדי לתפוס גם תוצאות טועות לגבי השם שלי, כאלו שהגולשים הקלידו עם טעויות בהקלדה, הכניס אותו מקדם אתרים הזוי את שמי בשם חופש הביטוי המקודש, גם עם טעויות מכוונות וכל מיני עוויתות מגוחכות ומוזרות, למשל:
"נועפ קוריס נועם קורים נועם קוריץ נוועם קוריס קווריס נועם נעם קוריס נועם קורייס הוא נעם קוריס או נועם קוריס רוצה להיות קוריס נעם הוא עורך דין קורס בקוריס נועם קוריס נועם יעביר קורס בנושעם נועם קוריס נועםם קוריס נועם קוריסס נועם קורים נוועם קוריס נועם קוריס נ קורס נ קוריסס נועם קוריסק קריס קוריסים קוריסון קוריסו קוריסלו נועם קוריס קוריססס קוריס נוע אם נעם קוריס הוא נועם קוריס אז נעם קוריס הוא נועם קוריס נעם קרויס נועם קרויס נועם קוריסי נועם קוריאט ניר קוריס קוריס קורסון נועם קוריס נועםקוריס קוריסנועם..."
המשיך אותו מקדם אתרים אובססיבי ונכנס לאינספור פורמים באינטרנט בכדי להוסיף תגובות לא רלוונטיות שנושאות את שמי "נועם קוריס", יחד עם המוני קישורים לאתר הפיקטיבי שהקים לכבודי בכתובת נועם-קוריס.קום.
האמת (ומבלי לפגוע בזכויותיי) שזה ממש הצחיק אותי, מאז שאותו אדם החליט להכניס את האתר הפיקטיבי שלו לעמוד הראשון בגוגל, בחיפוש הערך הנושא את שמי "נועם קוריס", התחלתי למצוא את שמי בכל מקום עם קישור לאתר שלו. נועם קוריס בפורום תביעות ייצוגיות נועם קוריס בפורום נדל"ן, נועם קוריס בפורום חיילים משוחררים, נועם קוריס בפורום סטודנטים, נועם קוריס בפורום נשואים ונשואות, נועם קוריס בפורום גרושים גרושות, נועם קוריס בפורום מחשבים ואינטרנט, נועם קוריס בפורום דיני עבודה וזו רק ההתחלה...
בכל מקרה, ברור שלא שכרתי את שירותיו של אותו מקדם אתרים מגוחך שלא מקפיד ולו על מעט טוב טעם או היגיינה וירטואלית, עד שהיה נראה לי שהבת שלי בת ה- 6 שלומדת בכיתה א' יכולה לכתוב עבורי תכנים לאתר האינטרנט שלי, שיהיו ברמה גבוהה יותר מיכולותיו של ידידנו...
ידידנו לא התייאש כל כך מהר והמשיך לקדם ולקדם את האתר שנושא את שמי (נועם קוריס.קום) מתוך אובססיה מוזרה להוכיח שגוגל הוא רובוט טיפש שמכניס לעמוד הראשון בתוצאותיו אתר שכל מה שיש לו לומר זה את שם הערך שאותו מחפשים במגוון ואריאציות שונות וחסרות תוכן ממשי.
אז אומנם, בניגוד לגולשים גוגל אוהב אתרים שמה שיש להם לומר זה:
"נועם קוריס או נועם קוריס ויש לו משרד שקוראים לו נ. קוריס עו"ד נועם קוריס ועורך דין נועם קוריס הוא עורך דין מגניב כי נועם קוריס רוצה להיות נועם קוריס ושמח שהוא נועם קוריס ולא XXXX אז כשנועם קוריס מסתכל במראה הוא רואה את נועם קוריס שמסתכל עליו מהמראה בחזרה..."
עבר זמן ודעתי לא השתנתה בנוגע למקדם האתרים ההזוי שקידם את האתר הפיקטיבי באובססיביות ילדותית במיוחד. בכל מקרה, לא אישרתי לאותו אדם לעשות שימוש בשמי או לקדם את האתר הפיקטיבי שלו או כל אתר אחר שקשר אל שמי.
הופתעתי לאחרונה לגלות שידידנו התחיל לקדם באתר הפיקטיבי הנושא את שמי עורכי דין אחרים דוגמת יהונתן קלינגר השנוי במחלוקת שמפעיל בלוג בשם 2jk.org ואתר נוסף בשם jonathanklinger.com או גם עו"ד אביב איילון (שמפעיל את אתר דיני רשת לצד הטור שלו בYNET), כמו גם עו"ד רותם שפירא מהמשרד הצעיר שפירא, פרידמן, צבר.
לא שאלתי אותם עדיין (את עו"ד יהונתן קלינגר, עו"ד אביב איילון, עו"ד רותם שפירא) האם הם חושבים שזה חוקי שמקדמים את האתרים שלהם בכאלו שיטות מגוחכות ובעזרת השם שלי וחוץ מזה, גם לא ברור לי למה עו"ד יהונתן קלינגר, עו"ד אביב איילון או השלישי עו"ד רותם שפירא נעזרים בקידום אתרים כל כך מגוחך ולא מכובד כמו זה שנעשה על ידי ידידנו ההזוי.
אז אולי ידידנו ההזוי הראה לעולם שהאתר נועם קוריס.קום שמכיל אינספור וריאציות לא מובנות של השם נועם קוריס וקוריס נועם הגיע לעמוד הראשון בגוגל. אבל מלבד העובדה שזה מאוד מחמיא שפותחים לכבודך אתר, הרי שלדעתי אתר כזה ממילא לא יעניין את הגולשים ולאורך הזמן ודרך המהנדסים והמפתחים של גוגל, אתר כזה גם לא יעניין את הרובוט של גוגל...
אני כשלעצמי חושב שאת הגולשים שמחפשים את השם נועם קוריס בגוגל יותר מעניין לראות את הבלוג של נועם קוריס, או את התיקים בהם טיפל משרד נועם קוריס ואפילו קצת נוסטלגיה על הימים של נועם קוריס באגודת הסטודנטים תהיה יותר מעניינת מאוסף הוריאציות המקרי.
ברור שגם אתר משרד עורכי דין נועם קוריס או מאמרים שכתב נועם קוריס בדה מרקר, אקדמיקס, ורידר, או מאמרים ב – y-net , כלכליסט, וואלה, NRG או דה מרקר שנכתבו עליו יותר יעניינו את הגולשים מאשר אוסף הוריאציות של השם נועם קוריס.
נראה גם, שמצגות של משרד נועם קוריס, בנושא הרפורמה בהוצאה לפועל, מה יש לנועם קוריס לומר על רשת פייסבוק או האזור של נועם קוריס בקפה דה מרקר, כמו גם - פרוטוקולים מועדת הכנסת בנושא חוק התקשורת או חוק הגנת הפרטיות, בהם נועם קוריס השתתף - כל אלו יעניינו לדעתי יותר, כל גולש אנושי.
שלא לדבר על גולש דובר אנגלית, שיתעניין בהמלצת הנספח הכלכלי הישראלי בהונג קונג שבחר להמליץ על שירותי משרד Noam Kuris, לחברות במזרח הרחוק שמעוניינות לעשות עסקים בישראל או רק לקבל בנושא יעוץ משפטי.
אבל גוגל זה גוגל וגולשים הם גולשים.
הכל לטובה והכל באהבה ושיהיה בהצלחה לעורכי הדין השונים ולכל מקדמי האתרים, הטובים והטובים יותר.
ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 20.10.2009, בת.פ. 1144/07, שניתן על ידי סגן הנשיא י' כהן
| ע"פ 9559/09 |
| ע"פ 9670/09 - ב' |
| בפני: | כבוד השופט א' א' לוי |
| | כבוד השופט ס' ג'ובראן |
| | כבוד השופט י' דנציגר |
| המערערת בע"פ 9559/09: המערער בע"פ 9670/09: | מדינת ישראל אסעד שיבלי |
| | נ ג ד |
| המשיב בע"פ 9559/09: המשיבה בע"פ 9670/09: | אסעד שיבלי מדינת ישראל |
| ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 20.10.2009, בת.פ. 1144/07, שניתן על ידי סגן הנשיא י' כהן |
| תאריך הישיבה: | כ"ז בחשון התשע"א | (04.11.10) |
| בשם המערערת בע"פ 9559/09 |
| בשם המשיב בע"פ 9559/09: | עו"ד ששון בר-עוז |
| | |
| בשם שרות המבחן למבוגרים: | גב' ברכה וייס |
השופט א' א' לוי:
1. בערב יום-הכיפורים התשס"ח (21.9.2007), פגע המערער, תוך שהוא נוהג בטרקטורון, בילדה טל זינו ז"ל (להלן – המנוחה) שרכבה על אופניה בכביש הסמוך לבית-הכנסת ביישוב. כתוצאה מהפגיעה נגרמו למנוחה פצעים אנושים, מהם נפטרה. המערער, שהמשיך בנסיעה, עלה על המדרכה, התנגש בעמוד והתהפך.
בגין אירועים אלה הרשיע בית-המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא י' כהן) את המערער בעבירות אחדות - הריגה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, מעשה פזיזות תוך נהיגת רכב, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה בזמן פסילה, גרם נזק לאדם ולרכוש, נהיגה ללא ביטוח, נהיגת טרקטורון בכביש, הסעת נוסע על טרקטורון, ונהיגה בטרקטורון ללא קסדה. בעקבות הרשעתו נדון המערער לתשע שנות מאסר, שלוש שנים מאסר על-תנאי, פסילה מנהיגה במשך 12 שנים, שלוש שנים פסילה על-תנאי, קנס בסך 15,000 ש"ח והוא חויב לפצות את משפחתה של המנוחה בסכום של 50,000 ש"ח.
שני ערעורים מונחים בפנינו. באחד (ע"פ 9670/09), משיג המערער על הרשעתו והעונש שהושת עליו, בעוד שבאחר (ע"פ 9559/09) עותרת המדינה להחמיר בעונש.
2. בפתח הדברים יובאו העובדות אשר נטענו בכתב האישום, ואלו הן:
א) במועד כלשהו בתחילת חודש ספטמבר 2007 הבחין יריב האפט, מתנדב במשמר הגבול (להלן: האפט), במערער כשהוא נוהג בטרקטורון בצורה פרועה, בסמוך למה שהוגדר כ"קיוסק שליד תחנת הדלק בכפר תבור". האפט העיר לו על דרך נהיגתו ושהיא עלולה לגרום אסון. על כך הגיב המערער בתנועה מגונה, ותוך שהוא נוסע משם בפראות אמר להאפט "אתה תראה מה אנחנו נעשה לכם ביום כפור".
ב) בתאריך 21.9.07, ערב יום הכיפורים, הגיע המערער בשעת ערב לכפר תבור כשהוא נוהג בטרקטורון ועמו נוסע נוסף – מוחמד שיבלי (להלן: מוחמד). אותה שעה התקהלו אנשים רבים באזור בית הכנסת שבישוב ורחוב קק"ל הסמוך, וילדים ופעוטות רכבו על אופניהם על פני הכביש. על אלה נמנתה טל זינו ז"ל, ילדה שאותה עת היתה בת תשע וחצי שנים בלבד (ילידת חודש אפריל 1998).
ג) על פי גרסת התביעה, נהג המערער את רכבו במהירות גבוהה, ולעתים כאשר הגלגלים הקדמיים שלו מונפים באוויר. אנשים שהבחינו בפוטנציאל הסכנה מאותה נהיגה סימנו למערער להאט ולעצור, אולם הוא הוסיף לשעוט קדימה ולא הרחק מבית הכנסת פגע בטל, שככל הנראה ניסתה לעלות למדרכה, אולם רכבו של המערער הקדים ופגע בה. כתוצאה מהתאונה נפצעה טל אנושות, ומאמצי הרופאים בבית החולים אליו הובהלה להציל את חייה, עלו בתוהו.
ד) המערער, אף שהיה ער לפגיעה בטל ניסה להימלט מהמקום, אולם איבד את השליטה על רכבו, עלה על המדרכה, פגע בעמוד תאורה והתהפך. גם בשלב זה לא נואש המערער מניסיונו להימלט והחל בורח רגלית, אולם נלכד.
ו) למערער יוחס אישום נוסף, והואיל והוא זוכה ממנו, לא ראיתי מקום להרחיב בעובדותיו.
3. במהלך משפטו הודה המערער באחדות מן העובדות שיוחסו לו, וביניהן: שהוא נהג בזמן פסילה ומותה של המנוחה נגרם בעטיה של הפגיעה בה על ידי הטרקטורון בו נהג. מאידך, כפר המערער בהתרחשות המפגש עם האפט בתחילת חודש ספטמבר 2007. ובאשר לסיבת הגעתו לכפר תבור בערב יום הכיפורים, הוא הרחיב במסגרת עדותו בבית המשפט (ראו עמ' 185 ואילך). על פי גרסתו, הוא הגיע לשם במטרה למשוך כסף מכספומט, ולאחר שחנה ליד הבנק פנו אליו מספר צעירים והפנו את תשומת לבו לכך כי מדובר בערב יום הכיפורים. לאלה הוא השיב "אין בעיה אני יוצא", אולם אז הבחינה בו קבוצה של ילדים שרכבו על אופניהם, והחלו לרגום אותו באבנים. במצב זה החליט להימלט המערער לתוך הכפר (במקום לסוב על עקבותיו), ונימק זאת בכך שהיה נתון בלחץ ("לא יודע לאן ללכת, העיקר לברוח, להציל את החיים", עמ' 189 לפרוטוקול הדיון). בהמשך הוא הבחין בשני אנשים שסימנו לו לעצור, אולם הוא חשש לציית להם ואז נפגע מאבן שגרמה לו לאבד את השליטה על הטרקטורון. המערער הוסיף וטען, כי כלל לא ניסה להימלט מהזירה, אולם הואיל וההמון ביקש לפגוע בו הוא בחר להסתתר עד שנלכד.
4. גרסת המדינה לעניין המפגש בתחילת חודש ספטמבר 2007 נסמכה על עדותו של יריב האפט. דא עקא, בלבו של סגן הנשיא המלומד של בית משפט קמא עלו ספקות בסוגית זיהוי הטרקטורון על ידי האפט, וכתוצאה מכך גם ביחס לזיהויו של המערער כאדם שהתגרה בו. עם זאת, הבהיר השופט כי מצא את העד האפט מהימן, ולפיכך חשובות עובדות נוספות שנלמדו מפיו ולמעשה לא נדחו על ידי הערכאה הדיונית. כוונת הדברים למה שנלמד מפיו של האפט, בחקירתו ובעדותו, ושהובא בעמ' 30 של הכרעת הדין, לאמור: "ביום האירוע היו מקרים של זריקות אבנים לעבר טרקטורונים ורכבים, אך אלה החלו בשעה 21:00 בערך... בשעת התאונה עדיין לא החלו זריקות אבנים בשום מקום בכפר או בכביש 65". אשר לאזור בנק הפועלים מסר העד כי "לא היתה אף אבן במשך כל הלילה, לפני או אחרי המקרה...". מפיו של האפט נרשם עוד, כי בערב יום הכיפורים הוא יצא מביתו בשעה 17:00 לערך, ותפקידו היה לפקח על הנעשה בכביש 65, החולף בפתח הישוב. העד מסר כי מהמקום בו ניצב (ליד תחנת הדלק) היה יכול להשקיף על הנעשה בצומת הכניסה לכפר תבור, ועל כן גם הבחין בטרקטורון שהגיע ברעש גדול ונכנס לישוב בנסיעה מהירה.
5. הבאתי מדבריו של עד זה אף שעדותו לא הביאה להרשעת המערער באשר לאירוע של תחילת חודש ספטמבר 2007, הואיל ודבריו משתלבים היטב עם גרסאותיהם של עדים נוספים ומהן מצטיירת תמונה ברורה וחפה מכל ספק, שהחל מכניסתו של המערער לכפר תבור ועד לפגיעה בטל, הוא לא נתקל בידוי אבנים כלשהו, וממילא המניע לנסיעתו המהירה וטענתו לפיה איבד את השליטה בטרקטורון כתוצאה מפגיעת אבן, הם נטולי יסוד.
אחד מעדי התביעה היה רונן לו, רב פקד במשמר הגבול המתגורר באותו ישוב. עד זה הלך עם אשתו ובנותיו לאורך שדרות קק"ל, ועל אשר ארע העיד בעמ' 9 לפרוטוקול הדיון של בית המשפט המחוזי: "התקדמנו מרחק של עוד 30-20 מטרים אחרי הסמטה של בית הכנסת כשבשלב הזה מושך את תשומת לבי רעש מאד חזק של כלי רכב מנועי... אני הרמתי את העיניים לכיוון הכניסה שליד בנק הפועלים בכפר תבור וקשר העין הראשון שלי עם הטרקטורון נוצר בנקודה הזו כשהוא נמצא במקביל לבנק הפועלים... במקביל לחניון, האורות של הטרקטורון דלקו, הוא נסע במהירות מאד גבוהה על פי התרשמות שלי... בקו ישר אחד ולמעשה מיד אחרי שאני מזהה אותו אני צעקתי לאשתי לקחת את הילדות למדרכה ותוך כדי שאני צועק לאנשים לעזוב את הכביש, נעמדתי באמצע הכביש, במרכז הכביש, הנפתי את הידיים שלי באוויר... והורדתי אותם למטה ושוב הנפתי אותם לסירוגין, עשיתי את התנועות האלה תוך כדי שאני מזהיר אנשים ותוך כדי שאותו טרקטורון נוסע בקו ישר אחד מולי, נוסע במרכז הכביש מולי, הוא לא היסס, הוא לא האט, לא שינה את כיוון נסיעתו... אני זוכר זה עוד מהדהד לי בראש את הבת הגדולה שלי צועקת לי "אבא תרד מהכביש" הוא היה קרוב אלי, הבנתי באותו רגע שאם לא אזוז מהכביש, הוא יפגע בי ובאותו שבריר שניה, קפצתי לצד ימין, קפצתי הצידה לכיוון המדרכה והוא עבר לידי במהירות...". בהמשך ראה העד את הפגיעה בטל המנוחה, והוא היה גם זה שלכד את המערער ומנע את בריחתו.
6. רונן לוי הוא עד שבית המשפט קמא רחש לו אמון, ולא היתה סיבה לנהוג אחרת, הואיל ומדובר בקצין משטרה שפעל באופן מקצועי תוך שהוא מסכן את עצמו תוך האירוע וגם לאחריו, כאשר הגן בגופו על המערער מפני פגיעתם של המתקהלים. אולם עדות זו אינה עומדת לבדה, ומתוך שלל הראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי, אוסיף ואצטט מתוך דבריו של עד ראיה נוסף, חיים סינדר (ראו עמ' 24 לפרוטוקול הדיון ואילך). עד זה ניסה אף הוא לעצור את הטרקטורון כדי למנוע את הסכנה של פגיעה במתקהלים, ובלשונו (ראו עמ' 25): "אני ירדתי לכביש סימנתי לו תנועות ידיים בעצירה... סימנתי לו לחכות וגם לעצור, הוא כיוון את הטרקטורון לכיוון שלי ונסע לעברי, כשראיתי שהוא לעברי בחלקיק שנייה קפצתי אחורה לכיוון המדרכה ואז הוא חלף ממש לידי". במהלך חקירתו במשטרה הוסיף העד ומסר (ראו ת/3, ההודעה הוגשה כתחליף לחקירה ראשית): "הטרקטורון מגיע במהירות עם רעש ואורת גבוהים... סימנתי לו בידיים שלי שיאיט או יעצור וראיתי שיש אדם נוסף מולי בצד המקביל או הדרומי של הרחוב בכביש עצמו גם כן ירד לרחוב וסימן לו בידיים לעצור... והטרקטורון במקום לעצור המשיך במהירות מטורפת ומהירה וכיוון את עצמו אלי הכוונה סטה שמאלה לכיוון שלי על מנת לפגוע בי עם הטרקטורון זה ממרחק של 4-5 מ' ואני הספקתי לברוח הצידה לכיוון המדרכה...".
7. עד נוסף מטעם התביעה היה עומרי הירש, אשר מסר כי בהתחלה שמע את הרעש של הטרקטורון המתקרב, ואז הבחין בו נכנס בנסיעה שוטפת לכפר תבור, מבלי שכלל עצר ליד בנק הפועלים (ראו ת/9 ועמ' 15 ו-17 לפרוטוקול הדיון של ישיבת יום ט"ז בטבת התשס"ח – 25.12.07). עדים אחרים שללו מכל וכל את הטענה לפיה נרגם המערער באבנים. כך העידו גילת נוי (ראו ת/5 ועמ' 7 של הישיבה האמורה), רונית זהבי (עמ' 9 לאותה ישיבה), אייל בוכבינדר (בעמ' 138 לפרוטוקול) ושירלי בוכבינדר (עמ' 57 לפרוטוקול). לבסוף אפנה לעדותו של בוחן התנועה חג'ג'רה איברהים אשר נקרא לבדוק את זירת התאונה. הבוחן מצא כי מדובר בכביש ישר, ללא כתמים שמנוניים, תאורת הרחוב פעלה כסדרה ומזג האוויר היה נאה ובהיר. בנסיבות אלו העריך הבוחן כי המערער היה יכול להבחין במקום התאונה והנעשה בה ממרחק של 150 מ' לפחות, וממילא היה יכול למנוע את הפגיעה בעוד מועד. ולא זו בלבד שהוא לא נהג כך, אלא שעל פי עדותו של הבוחן לא נמצאו על פני הכביש סימני בלימה של הטרקטורון עד לפגיעה במנוחה. ובאשר לגרסת המערער לפיה הוא נרגם באבנים ועל כן איבד את השליטה על רכבו, העיד הבוחן כי ערך סריקה של כביש 65 בואכה לכפר תבור ומשם עד למקום התאונה, ולא מצא זכר ליידוי אבנים.
8. אחזור ואזכיר את עיקריה של הגרסה בה התגונן המערער: הוא עצר ואף החנה את הטרקטורון ליד בנק הפועלים; כאשר החליט לחזור על עקבותיו החלו ילדים ליידות לעברו אבנים; בעקבות כך הוא נכנס ללחץ, והואיל וחשש לחייו החליט להמשיך בבריחה לתוך הכפר, ועקב כך גם לא שעה לסימוניהם של אלה אשר דרשו ממנו לעצור. גרסה זו לא זכתה לאמונו של בית המשפט, ואני סבור כי תוצאה זו התחייבה נוכח הראיות שהציגה המשיבה.
לעניין העצירה ליד בנק הפועלים, נסתרה גרסת המערער בדבריהם של האפט ועמרי הירש, אשר לא ראו את המערער עושה זאת, אלא ממשיך בנסיעה שוטפת לתוך כפר תבור. מכאן שגם את אותו מפגש עם חבורת הצעירים שהתריעו בפניו כי מדובר ביום הכיפורים, ואחר כך עם הילדים שלטענתו רגמו אותו באבנים, בדה המערער מלבו. יתרה מכך, עדויותיהם של עדי התביעה – גילת נוי, רונית זהבי, עמרי הירש, אייל ושירלי בוכבינדר, מבהירה כי גם הגרסה בדבר יידוי אבנים בהמשך הדרך, היא אלתור מאוחר של המערער אשר נועד להכשיר עבורו קו הגנה בפני האישום שיוחס לו. לעניין זה אוסיף, כי גם בהנחה שצעירים חמומי מוח ידו לעברו אבנים, לא נהיר לי מדוע הוא לא מיהר להימלט מכפר תבור על ידי סטייה לאחת הדרכים מימין ומשמאל, ובמקום זאת המשיך דווקא לעבר המקום בו התקהלו רבים, גם על פני הכביש. תמוהה שבעתיים העובדה ששני מבוגרים אשר סיכנו את חייהם סימנו לו גם הם לעצור, אולם הוא בחר שלא לשעות לקריאתם והמשיך בדרכו. עד כמה בלתי סבירה היא הטענה לפיה נסע המערער לתוך כפר תבור כדי למלט את נפשו, תלמדנה גם אותן עדויות לפיהן את חלק מהדרך בתוך כפר תבור הוא עשה כאשר הטרקטורון נוסע על שני גלגלים בלבד, כדרכם של להטוטנים (ראו עדותם של איילת אבני, רונית זהבי (עמ' 8 של ישיבת יום ט"ז בטבת התשס"ח – 25.12.07), אייל בוכבינדר (ת/39 ועמ' 137 לפרוטוקול), שירלי בוכבינדר (ת/8), גילת נוי (ת/5 טעמ' 4 של הישיבה הנ"ל), והילדה ש.מ. מפיה נשמע התיאור הבא: "אני שמעתי אנשים צועקים ואז הסתכלתי אחורה וראיתי טרקטורון נוסע מהירות [כך במקור] ושהוא נוסע רק על גלגלים אחוריים והגלגלים הקדמיים שלו באוויר ואז ראיתי שהטרקטורון הזה מתקרב אליי ואז עליתי למדרכה וטל – ילדה שנפטרה – נתקעה עם הגלגל הקדמי של אופניים שלה בקצה הכביש בשפת המדרכה כי היא גם רצתה לברוח מהטרקטורון ולא הצליחה" (ראו ת/ 42 ועמ' 100 לפרוטוקול).
נוכח כל אלה, ומשהתברר כי הסברו של המערער להתנהגותו אינו עומד במבחן הביקורת, מתעוררת כמו מאליה השאלה מדוע נהג המערער כפי שנהג. בהעדר הסבר אחר מפיו, שוב אין מנוס מן המסקנה כי מדובר במעשה בריונות מובהק והתגרות לשמה, תוך שהוא מודע היטב לייחודו של אותו יום והסכנה שמעשיו עלולים להסתיים גם בתוצאה קטלנית. במצב זה סבורני כי הרשעת המערער בעבירות שיוחסו לו, לרבות הפקרה לאחר פגיעה, בדין יסודה, ועל כן הייתי דוחה את הערעור על הכרעת הדין.
9. הערעורים על העונש - מן המפורסמות הוא שבערב יום הכיפורים מצטופפים רבים ליד בתי הכנסת, וביניהם ילדים המנצלים את הפסקת התחבורה כדי לרכב על אופניהם. ברם, גם אם המערער נמנה עם אותם חריגים שלא היו מודעים לאותה תופעה, היו לו זמן די והותר, כך על פי ממצאי בוחן התנועה, כדי להבחין בהתקהלות שליד בית הכנסת בכפר תבור. יתרה מכך, הוא אישר כי הבחין בשניים (רונן לוי וחיים סינדר) שסימנו לו לעצור, אולם הוא שעט קדימה במהירות גבוהה עד שלבסוף פגע בטל המנוחה, ילדה צעירה שקודם שעמדה על דעתה כבר קופד פתיל חייה. תוצאה איומה זו נגרמה בעטיו של המערער, ולהשקפתי אלו הן מסוג הנסיבות היותר חמורות המצדיקות את בחינת סוגיית העונש, כאשר נקודת המוצא היא העונש המרבי אותו קצב המחוקק לצדה של עבירת הריגה – עשרים שנות מאסר. כאמור, מותה של המנוחה לא נגרם בעטיה של רשלנות רגעית של נהג או מחמת תקלה ברכבו, אלא בעטיה של החלטה לקרוא תגר על ערכיו של הזולת, תוך התעלמות בוטה מהחוק ומכללי התנהגות בסיסיים המחייבים נהגים. למקרה מסוג זה יפים דבריו של השופט י' טירקל בע"פ 1456/01 חליל חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 609, 614 (2001), לאמור: "חיי אדם הם ערך מקודש בחברתנו. המעשה שעשה המערער הוא ביטוי קיצוני של זלזול בערך זה. עליו, ועל עוברי עבירה כמותו, לשאת בעונש המרבי הקבוע בחוק, אלא אם נמצא צד זכות המצדיק הקלה בעונש". טרחתי והתקשיתי למצוא בעניינו של המערער את אותו צד זכות, ועל כן אפשר שהיה ראוי לו למערער לשאת בעונש המרבי. ברם, ההלכה הנוהגת היא שאין בית משפט שלערעור ממצה את הדין עם נאשם כפי שהיה נוהג לו ישב במקומה של הערכאה הדיונית. לפיכך, ואם דעתי תישמע, הייתי דוחה את הערעור בע"פ 9670/09 על שני חלקיו, מקבל את הערעור בע"פ 9559/09, ומעמיד את תקופת המאסר בה ישא המערער על חמש עשרה שנות מאסר.
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
מקובלת עלי מסקנתו של חברי, השופט א' א' לוי, כי יש לדחות את הערעור בע"פ 9670/09 על שני חלקיו, אך לא אוכל להצטרף לעמדתו לפיה יש לקבל את הערעור בע"פ 9559/09 ולהתערב בעונש שהוטל על המשיב בערעור זה (להלן: המשיב).
הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים של טעות מהותית בגזר הדין או סטייה ממשית מרמת הענישה ההולמת את המקרה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009)).
מסכים אני עם חברי כי מדובר במקרה חמור אשר אינו דומה למקרה בו נהג גורם לתאונה כתוצאה מטעות רגעית בשיקול הדעת, אלא שבניגוד למסקנתו של חברי, איני סבור כי מקרה זה, על אף חומרתו ותוצאתו הקשה, הינו מקרה חריג אשר מצדיק את התערבותנו. לא מדובר במקרה בו בית המשפט המחוזי התעלם מנתונים, לא שקל את כל השיקולים הרלבנטיים או לא איזן ביניהם באופן סביר. בית המשפט בגזר דינו שקל את כלל השיקולים הרלבנטיים על מנת לבחון מהו העונש הראוי והתייחס לכל הנסיבות המיוחדות של המקרה, לחומרתו ותוצאתו וכן אל מדיניות הענישה הנהוגה. במסגרת השיקולים לחומרה התייחס בית המשפט, בין היתר, אל חומרת העבירות בהן הורשע המשיב, אל התנהלותו אשר הייתה, כהגדרתו, "פזיזה רשלנית ופושעת" וכן אל התוצאה הטרגית של מעשיו. וכאן עלי לציין כי אין לי אלא להסכים לכל מלה ומלה של בית המשפט המחוזי לענין חומרת התנהגותו הפושעת של המשיב, אשר גרמה לתוצאה הטראגית של קיפוח חייה הרכים של טל זינו ז"ל, נערה צעירה שטרם מלאו לה 10 שנים. כמו כן קבע בית המשפט כי מדובר בעבירה שהינה ברף כמעט עליון של עבירות ההריגה בעת נסיעה וכי לא מדובר ב"תאונת דרכים" רגילה. במסגרת השיקולים לקולה, ציין בית המשפט כי למשיב אין עבר פלילי וכן את גילו הצעיר. כאמור, לעניות דעתי המסקנה אליה הגיע בית המשפט, לפיה יש להטיל על המשיב עונש מאסר ממושך אולם לא את העונש המקסימאלי הקבוע בחוק, מקובלת עלי ואני סבור כי העונש שהוטל עליו הינו עונש סביר בנסיבות הענין.
בנוסף, העונש שהוטל על המשיב אינו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה. אמנם, ישנם מקרים בהם הוטל עונש חמור יותר על מי שהורשע בעבירה של הריגה בנסיבות של תאונת דרכים (ראו למשל ע"פ 6833/06 עמאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.1.2010)). אך ישנם גם מקרים אחרים בהם הוטל עונש דומה או מקל יותר (ראו למשל ע"פ 5002/94 איסק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 151 (1995); ע"פ 1717/06 אבו זינה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.11.2007) (יצויין כי העונש נגזר במסגרת הסדר טיעון); ע"פ 2163/07 סעת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.10.07); ע"פ 8266/06 קוביאקוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.11.2007); ע"פ 8191/08 גבארה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.5.2008)). כמובן, כי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו המיוחדות ואין מקרה אחד דומה למשנהו, הן מבחינת נסיבות האירוע ותוצאות התאונה והן מבחינת נסיבותיו האישיות של הנאשם. אך נראה, לאור סקירת העונשים שהוטלו בגין עבירות של הריגה בנסיבות של תאונת דרכים כי העונש שהוטל על המשיב אכן נמצא כמעט ברף העליון של הענישה, כפי שאף ראוי לאור הקביעה של בית המשפט המחוזי כי לא מדובר בתאונת דרכים רגילה אלא במעשה עברייני.
אין חולק כי העבירות שביצע המשיב הינן עבירות חמורות אשר גרמו לתוצאה קשה בה מצאה את מותה ילדה בת תשע וחצי שנים שרכבה על אופניה בכביש ביום כיפור, יום בו לא ניתן לצפות כי יגיע אל המקום כלי רכב, לבטח לא כלי רכב אשר נהגו נוהג במהירות גבוהה ובפראות. התנהלותו המזלזלת והפזיזה של המשיב נמשכה אף מעבר לאירוע התאונה ובאה לידי ביטוי בכך שניסה להימלט מהמקום ובכך שלא הביע חרטה משכנעת. אך כאמור, אין זה מתפקידו של בית משפט זה לגזור את עונשו של המשיב והתערבותנו מוגבלת למקרים חריגים בלבד. איני סבור כי במקרה זה העונש שנגזר על המשיב הינו עונש בלתי סביר באופן קיצוני אשר מצדיק את התערבותנו.
אשר על כן, לו דעתי הייתה נשמעת, הייתי מציע לדחות את ערעור המדינה בע"פ 9559/09.
השופט י' דנציגר:
אני מסכים לעמדת חבריי לפיה יש לדחות את הערעור בע"פ 9670/09 על שני חלקיו. במחלוקת שנפלה בין חבריי לעניין ע"פ 9559/09, החלטתי לצרף דעתי לדעתו של חברי, השופט ס' ג'ובראן באופן שערעור המאשימה על קולת העונש ידחה והעונש שאותו השית בית המשפט המחוזי על המשיב בערעור זה יוותר בעינו.
אכן, מעשיו של המשיב הם חמורים ביותר. התנהלותו הפושעת הביאה למותה הטרגי של ילדה בדמי ימיה ומשכך עליו לשאת בעונש כבד ומשמעותי, הן כדי להרתיעו והן כדי להרתיע את הציבור לבל יישנו מקרים דומים בעתיד. ואולם, כפי שהצביע על כך חברי השופט ג'ובראן, ההלכה המחייבת בבית משפט זה קובעת כי אין ערכאת הערעור מתערבת בנקל בעונש שהשיתה הערכאה הדיונית על נאשם. כפי שעמד על כך השופט ג'ובראן, המקרה דנן אינו עולה כדי אותם "מקרים חריגים" המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון בעת מלאכת גזירת הדין את מכלול הנתונים הצריכים לעניין ובכך פעל כפי שנדרש ממנו. עצם קיומה של אפשרות כי בית משפט זה היה משית על המערער עונש חמור יותר בגין מעשיו אילו היה יושב לדין כערכאה דיונית אין די בה כדי להצדיק התערבות בגזר הדין של בית המשפט המחוזי כפי שמבקשת מאיתנו המאשימה לעשות.
על אף שיתכן כי היה מקום להחמיר בעונשו של המשיב, הרי שבנסיבות העניין הנני סבור כי העונש שהשית עליו בית המשפט המחוזי הינו עונש מידתי וסביר ומשכך יש להותירו בעינו.
| | | ש ו פ ט |
הוחלט אפוא, פה אחד, לדחות את הערעור בע"פ 9670/09. הערעור בע"פ 9559/09 נדחה ברוב דעות.
תוקן היום כ"ג בכסלו התשע"א (30.11.2010).
| ש ו פ ט | ש ו פ ט | ש ו פ ט |
הירשם ל-
רשומות (Atom)